סיכומים, אבחנות, תבחינים, והסברים

הלילה ברצוני לדסקס מאת מה שקרה במשחק החמישי לא רק כ'מושך בעט' יעני, אלא גם כמאמן עבר שהתנסה בכמה מצבי משחק דומים בחייו. אז ככה:

1.כשאתה מוביל 1-3 במשחקים בסידרה של 'הטוב מ-7', המשחק החמישי הוא הקשה ביותר לקבוצה המובילה אלא אם כן היא בפרוש טובה יותר מיריבתה. את זאת ראינו עם הסיקסרס של שנות ה-60, עם הלייקרס של שנות ה-80, עם הסלטיקס של שנות ה-80, עם שיקגו של מייקל, ועם הווריורס של סטפן קרי (מלבד ה-3-1 ההוא נגד הקאבס…)

2. מיאמי היט אינה קבוצה טובה יותר בפרוש מהסלטיקס. אני מאמין שהיא טובה יותר במקצת והיא תנצח את המשחק הבא, אבל היא לא הייתה כזאת הלילה מלבד במחצית הראשונה. במחצית הראשונה עלתה מיאמי נחושה יותר, טובה יותר, והסלטיקס לא מצאו את ידיהם ורגליהם נגד האזורית 1-2-2 של מיאמי.

3. אבל "קבוצה טובה יותר בפרוש" מיריבתה הפותחת הפרשים של 12 נק', ואז כשהסלטיקס מצמצמת ל-4 היא בונה שוב הפרש ל-10, וברבע השני זה קורה שוב, אז "קבוצה טובה ביותר בפרוש" מתחילה את החצי השני אחרי שסיימה את הראשון 51-58 בבליץ מכל הכיוונים, פותחת הפרש של 20, ושלום על ישראל. מיאמי פתחה את 'השלישי' בדיוק הפוך.

4. אבל מיאמי היט היא קבוצה חסרת 'קילר אינסטינקט'. שני קלעיה הטובים ביותר הם וונילים צעירים שכנראה לא מאפשרים להם את ה-MIND-SET שאם אתה פוגע ופוצע את היריבה במשחק קובע ביותר, עליך להמשיך לפגוע ולהכות אותה עד שהיא נופחת את נשמתה. זה היה צריך לקרות ברבע השלישי, אם מיאמי הייתה מנוסה יותר, ובמקום דנקן רובינסון או טיילר הירו היה להם מין לארי בירד צעיר כזה שידע מהו הרגע הנכון להכריע את היריב. או…או שאריק ספואלטרה היה אומר להם "תתחילו לשחק ב-RECKLESS ABANDON" כדי לאפשר להם לשחק כמו לארי בירד צעיר, אבל על זה בסעיף 12!

5. אני לא יודע מה אריק ספואלסטרה אמר לשחקניו בהפסקה, אבל זה היה אחרי שהסלטיקס הקטינה הפרש ל-7 נקודות בלבד, ואני ידעתי – הרגשתי בוודאות – שהדקות הראשונות של הרבע השלישי תהיינה מכריעות. אז מה קרה? הסלטיקס פתחה ריצה של 0-9, אח"כ 3-21, וסיימה את הרבע ביתרון 25-41 שנתן לה 19 נק' הפרש חיובי בפתיחת הרבע הרביעי. THIS WAS THE GAME, קומראדים.

6. ההפסד הזה של מיאמי כואב לי, אבל לא יותר מדי. הרי ישנן לי שלוש קבוצות שהן תקועות בלבי, כל אחת מסיבה שונה, והסברתי זאת כבר כמה פעמים. השלוש הן היום – לפי הסדר – מיאמי, הניקס, והסלטיקס. אז למעשה לא הכי אכפת לי אם מיאמי תהיה זאת שתתקע את החץ בליבה של הלייקרס, או הסלטיקס. אני מאמין ששתיהן תנצחנה את הלייקרס – כל אחת מהשתיים בצורה אחרת.

7. מה שקצת מעצבן אותי היא העובדה שמכל שחקני הסלטיקס – להוציא כמובן את ג'ייסון טאטום מהדיון – דווקא שחקן גרמני, דניאל ת'יוס, היה זה שתקע זאת להיט טוב-טוב. השחקן הזה, הסנטר של בוסטון שעד לתחילת ה-RESTART הזה היה מין שחקן לעלות אתו בחמישייה רק כדי להוכיח ש'גם לנו יש סנטר', ואז היו סובלים אותו בקבוצה כמה דקות פה ושם ושם נגמר הסיפור. הערב הוא היה כה טוב שהמאמן בראד סטיבנס השאיר אותו 35 דקות (!!!) על הפארקט, בהן קלע 6 מ-10, קטף 13 ריב', והיה השחקן שניכנס לאמצע האזורית של מיאמי ומשם היה לו מרחב של ערבות הנגב לפעול בו:

מיאמי שיחקה בחצי השני (לא כל הזמן כמובן, ולא משנה מי היו האנשים) עם באם אדובאיו (ב-5), ג'יי קראודר ב-4, ג'ימי באטלר ב-1, דאנקן רובינסון ב-2, וגורן דראגיץ' ב-3. ת'יוס ניכנס שוב ושוב לריבוע שנוצר עם 5, 4, 1, ו-2 בארבע הקרנות, וכשג'ייסון טאטום החל להשחיל את השלשות שלו, הריבוע רק התרחב, ותאיוס מצא חיים חדשים שם.

8. כשדניאל ת'יוס מתחיל לתרום כל כך בנקודות ובעיקר ריבאונדים, חייבים להכניס גבוה אחד לפחות לנטרל אותו. קייל אוליניק הוא הגבוה הזה. והוא התחיל מ-צ-ו-י-י-ן כשב-4 הדקות שאריק ספואלסטרה נתן לו לשחק ברבע הראשון הוא קלע 2 מ-3 ל-5 נקודות, והוא לא ראה שנייה אחת יותר בשאר המשחק ובכל החצי השני!

9. ג'ייסון טאטום היה אדיר ברבע השלישי. הוא קלע 17 נקודות ברבע הזה בלבד ובעצמו הבריח את הסלטיקס למרחק שההיט ראתה רק במשקפת. ספואלסטרה עבר באמצע הרבע השלישי לשמירה אישית אבל זה כבר היה כמו כוסות רוח למת.

10. אתם יודעים מה אני הייתי אומר לשחקני הסלטיקס באימון הקליעות של מחר? הייתי אומר להם: "חברים, אני רוצה שתדעו שמחר בערב (שיהיה יום ראשון) ב-8:30 PM, מתחילה העונה שלכם. אם תשחקו בנחישות וביכולת של החצי השני אתמול, אנחנו נהיה אלופי ה-NBA בעוד 12 יום!"

11. אריק ספואלסטרה אינו מאמן מושלם כמובן וציינתי שוב ושוב את החולשה שלו: הוא נוטה 'לשכוח' שחקנים. תחשבו על אוליניק: הוא ניכנס לקראת סיום הרבע הראשון. כל מה שעשה היה לשחק 4 דקות בהן קלע 2 מ-3 ל-5 נק'. זהו. ספואלטרה שכח ממנו עד סוף המשחק. אני לא יודע היכן היו עוזרי המאמנים כל הזמן אבל אפילו אני צעקתי בבלוג החי "תכניס את אוליניק". אגב, מלבד אוליניק למיאמי יש שחקן גבוה נוסף שהוא טוב, ולעתים טוב מאד. שמו מאיירס ליאונרד והוא 2.14 מ' עם קליעה רכה. עד עתה בכל הפלייאוף הוא לבוש לשחק (אחרי פציעה) – הווה אומר הוא מתאמן בקצב מלא עם כולם – וספואלטרה לא נתן לו צ'אנס. אני זוקף זאת לחובת המאמן שאצלי במחברת הוא מס' 1 בליגה!

12. אתמול היו לי 10 אבחונים, הלילה 12, כמו מספר שבטי ישראל. אז האיבחון האחרון: כשהסלטיקס ברחה ל-12 ואז 14 הפרש, כתבתי בבלוג החי ש"מיאמי חייבת את שני הוונילים דאנקן רובינסון וטיילר הירו". ד"ר רזי הסכים עמי. אכן אחרי כמה דקות הוא הכניס אותם. אבל שניהם – בצורה ששיחקו – היו בזבוז אחד גדול: אתם זוכרים כיצד קלע טיילר הירו את 37 הנקודות שלו במשחק הרביעי? או הלילה דנקן רובינסון את ה-17 שלו ברבע הראשון? ב-RECKLESS ABANDON – במילים אחרות ב-without thinking or caring about what they are doing. או בעברית עדינה "לא שם זין". הוא זרק בכל מצב, ובעיקר תוך תנועה/ריצה, או תוך הטעייה. מעט מאד היו השלשות שלו כשהוא עומד חופשי בקרן. אותו דבר דנקן רובינסון ברבע הראשון בו הוא קלע (נדמה לי) 17 נקודות כמעט כולן בריצה ותנועה. אם אתם זוכרים את שתי השלשות האחרונות של הירו הלילה בדקה או שתיים האחרונות אז אתם מבינים למה אני מתכוון: הם סוג של פיט מרביץ'. מין מיקי ברקוביץ'. הם מצויינים במשחק פרוע וחופשי. כשמיאמי הייתה צריכה לחתוך דפיציט של 15, זה בדיוק הזמן של שניהם להתחיל לזרוק כמשוגעים כי זה המשחק שלהם וזאת הגדולה שלהם. במקום זאת הם שיחקו את רוב הרבע הרביעי כשהם עומדים בקרנות, כשגורן דרג'יץ' – שלא היה כלל במיטבו עם זריקות גרועות ואיבודי כדור – מחזיק כדור מאחור, או ג'ימי באטלר (שהיה מצויין בחצי הראשון) מנסה ומנסה ודבר לא הולך לו ,והמשחק של מיאמי די נעמד. עם דנקן וטיילר חייבים לשחק במהירות, בהעזה, ולתת לשני הצעירים האלה – מקלעי השלשות הטובים בליגה – לעשות את השטיק שלהם.

לסיכום, קומראדים, למיאמי היט היה היום צ'אנס נהדר TO FINISH THE CELTICS OFF. הם לא עשו זאת. הם חייבים לעשות זאת מחר, כי אם זה יגיע לשביעי – אני חותם על נצחון לסלטיקס!